<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ל"ב — תשובת רבינו אפרים</h1>
<h2>דף סז:</h2>
הן קלותי כל היום, החילותי לשאול בארוני ואחשבה במחש' ואדברה על לבי, מי אני ומה אני לשלוח את אגרותיי ואפתח את שפתי, ואם אדבר בלשוני ניצל מיקחת איש אשר כמוני, ותקבל אחי מרוב שיח, וענותך תרביני ועורות של כנפות הארץ, הוא הר"ר אפרים, נכבדות מדובר בך, ובך יקיר לא יחדל איש וענוותך היא אדוני הרכיש, תודיעני על ראובן שקנה חפץ מן הגוי במנה, והאמין לו הגוי החפץ על למחרתו. ולמחרת היה דרך ראובן נחרץ לצאת מן העיר ונתן המנה לשמעון ליתנו לגוי ושכח הגוי הימנה, וחזר ראובן על שמעון לתתו לו, ושמעון משיב מעת נתתו לתנו לגוי נתיאשת ואני זכיתי בו משל הגוי. ועתה תודיעני הדין עם מי, כי להולך מנה [גיטין י"ד ע"ב] אינו דומה. ומי שיש לו מאתים זוז אם יכול ליטול צדקה, אם יש לדמות ללקט שכחה ופיאה, וגוזל את העניים [פאה פ"ח מ"ח], דאם נתן לו בעל הבית חייב הוא ליתן לעני אחר. ואם ממעט מתנתו אין בזה גזל. גם לקט שכחה ופיאה של עניים הוא, אבל מעות שנוטל [הוא] אינם של עניים. וכי מי שנודד למרחקים להביא טרף לביתו, ויתנו לו מאתים זוז בעיר אחת, יחזור לביתו ויוציאם ויחזור וירחיק נדוד. כמה יהיה לו שלא יטול מן הצדקה. ושלום יהודה ב"ר קלונימוס.
לי מה יקרו דבריך אורו נתיבותי ומעיינותי, אמרתי יקרות על ספר אמריי שפר ועמך מקום חכמה ותבונה, אוצר יהודה בלב אדוני יהודה. ועל אשר שאלת את עבדך ראובן שקנה חפץ מן הגוי, ושלח ביד שמעון לפרוע לגוי ולא פרעו, ושמעון רוצה ליזכות בשכחת הגוי. אמת דינו אם ברור הדבר ששכחו הגוי ודאי למאן דאמר (בבריתא) [בכריתות (כ"ד ע"א)] הנותן מתנה לחברו, ואמר המלוה אי אפשי בה כל הקודם זכה בה ולא מצי אמר הנותן על דעת כן שלחתני אם יקבל, ואם לא יקבל יחזיר לי. אלמא משעה שיצא מתחת ידו הסיח דעתו הימנה. וכן אמר [שם] גבי שור הנסקל אם הוזמו עדיו כל הקודם זכה. דמההוא שעתיה אפקריה. וא"ת מההיא חמרא דרב ספרא בפ' הגוזל [ב"ק קט"ז ע"א] לא אמר הכי אלא כיון דאדעתא [דארי] אפקרא אדעתא דכולי עלמא לא אפקרא, התם היינו טעמא כדאמר גבי עלה שור מאיליו משמיא הוא רחימיהו עלה, כלומר הואיל ונעשה בו נס מה שלא נעשה לכל אדם, אדעתא דהכי נעשה כדי שיזכה בו רב ספרא ולא אחר. אבל שכחת הגוי הוי (שכחה) [שכיחא]. אבל בזה יש לי להסת' מי יימר שהגוי שכח, ויכול ראובן לומר לא שכח, והיום או למחר יתבע ממני. והואיל ולא שכח הגוי בודאי אין שמעון יכול לומר כבר זכיתי לגוי, דאין שליחות לגוי. הלכך שורת הדין לראובן אם פקח הוא ראובן לטעון כך. ומה שאמרת מי שיש לו מאתים זוז אם יטול מן הצדקה, אומר אני הכל לפי פרנסתו. דהא דאמר [עי' כתובות ס"ז ע"ב] מזלפין יין והין כופלין ד' (אמות) [מאות] זוז לפי מה שהוא רגיל. מיהו אם הוא יחיד לא יטול, דהא אפילו מי שיש לו מזון סעודות לא יטול מן התמחוי [פאה פ"ח מ"ז]. ומי שהוא נוטל צדקה ואינו צריך ודאי גוזל את העניים, שהרי אותו בעל הבית שיתן לו, לא יתן לעני אחר, שהוא אומר כבר נתתי לזה העני, ונמצא אותו שלקח גוזלו לזה.
